הם פשטו על יישובי עוטף עזה, קיבוצים, מושבים, ערים ומסיבות טבע, וביצעו טבח אכזרי ב-7 באוקטובר באזרחים וחיילים כאחד. השעות הראשונות התאפיינו בהפתעה מוחלטת ובהלם עמוק, עם מעט כוחות בשטח, בלבול וחוסר ארגון ראשוני. אל מול הזוועות הבלתי נתפסות, ובהדרגה, התאוששו כוחות הביטחון והאזרחים, והחלה להירקם תגובת גבורה ישראלית שלא תיאמן.
ההלם וההתאוששות: כוחות הביטחון והאזרחים
לאחר שעות של אי-ודאות וקרבות קשים, החלה התמונה להתבהר והתגובה המאורגנת להתחזק. כוחות צה"ל, סדיר ומילואים, הוקפצו במהירות לזירות הלחימה, תוך שהם מפגינים אומץ לב יוצא דופן תחת אש בלתי פוסקת. לצידם פעלו באומץ רב גם לוחמי משטרת ישראל, לוחמי אש וכוחות ההצלה, אשר מנעו בגופם אסונות גדולים יותר וחילצו אזרחים רבים. סיפורי הגבורה של אזרחים חמושים ולא חמושים, שהגנו בגופם על משפחותיהם וקהילותיהם, הפכו לחלק בלתי נפרד מזיכרון הימים הראשונים. פעולות ההגנה וההתקפה נועדו להדוף את התוקפים, לחלץ את הלכודים, ולטהר את השטח ממחבלים, במלחמה עיקשת על הבית.
פסטיבל נובה: חגיגה שהפכה לטרגדיה
אחד ממוקדי הזוועה היה פסטיבל "נובה" (סופרנובה), שהתקיים סמוך לקיבוץ רעים. אלפי צעירים חגגו במסיבת טבע תוססת, כשמחבלי חמאס פשטו עליהם באכזריות שאין לתאר. חוגגים רבים נרצחו במקום באכזריות קרה, חלקם בתוך המתחם וחלקם כשניסו להימלט, ומאות נפצעו. עשרות רבות נחטפו לעזה, חלקם פצועים. הניצולים, שחוו סיוט בלתי נתפס, ברחו תוך סיכון חיים עצום, וחלקם ניצלו בזכות גבורת אזרחים ונהגים שפתחו בפניהם את דלתות רכבם. סיפורי נובה, על כאבם העצום וחוסנם של השורדים, הפכו לסמל כואב אך גם מעורר השראה של התקופה.
האובדן והחטיפה: תמונה מתבהרת
עם התבהרות התמונה הקשה, התגלה ממדי האסון: כ-1,200 אזרחים וחיילים נרצחו בדם קר, רובם המוחלט ביום אחד. לצד זאת, כ-250 אזרחים וחיילים נחטפו באותו יום נורא לשבי ארגוני הטרור בעזה. ביניהם ילדים, נשים, קשישים וחולים. סוגיית החטופים הפכה לפצע פתוח ומרכזי בלב האומה, המובילה מאבק בלתי פוסק של המשפחות ושל עם ישראל כולו להשבתם המהירה והבטוחה.
העורף מתגייס כוחה של אחוה ישראלית
לצד הלחימה העיקשת בחזית וטיפול בזירות הטבח, בלטה תמונה מרגשת של אחוה ישראלית בעורף. אזרחים מכל קצוות החברה הישראלית – יהודים, ערבים, דתיים, חילונים, ותיקים ועולים – קמו כאיש אחד כדי לסייע. הוקמו מאות חמ"לים אזרחיים, יוזמות התנדבותיות קטנות כגדולות, שסיפקו ציוד חיוני לחיילים, מזון חם למפונים, ותמיכה רגשית ופיזית לקהילות הנפגעות. פינוי תושבי הקיבוצים והיישובים מעוטף עזה, שהחל רק בשעות הערב של 7 באוקטובר והמשיך בימים שלאחר מכן, יצר גל אדיר של אירוח ואיחוד לבבות. רוח הנתינה והערבות ההדדית שהתגלתה הוכיחה שוב את כוחה האדיר של החברה הישראלית ואת האהבה בין בניה ובנותיה.
חוסן לאומי: מבט אופטימי לעתיד
המלחמה חשפה את עומק הכאב והשבר, אך גם את החוסן הלאומי הבלתי נתפס של עם ישראל. ההתמודדות עם האתגרים הקשים מחזקת את הלכידות הפנימית, את האמונה בדרך המשותפת ואת היכולת לצמוח גם מתוך הקושי. אנו מבינים שזוהי דרך ארוכה ורצופת אתגרים, אך יחד, בכוחות משותפים ועם תקווה בעיניים, נבנה עתיד בטוח וטוב יותר למדינה. האחדות והאהבה הן אבני היסוד של עם ישראל, והן הכוח המניע שיבטיח את ניצחוננו ואת בניית הבית מחדש.